פסק דין
הנתבעת הינה חברה להסעות, אשר עוסקת, בין היתר, בהסעות תלמידים במסגרת הסכם בינה לבין עירית קרית ים בשיתוף החברה למשק ולכלכלה, כקבלן ראשי. בין התובע לבין הנתבעת נכרת באוגוסט 2008 חוזה, במסגרתו שכרה הנתבעת את שירותיו של התובע לשם ביצוע הסעות התלמידים כקבלן משנה שלה. במהלך תקופת החוזה הפחיתה הנתבעת את התשלום לתובע עבור ביצוע ההסעות. כמו כן ניכתה הנתבעת מן הסכומים המגיעים לתובע סכומי קנסות. לטענת התובע, ניכויים אלה מהווים הפרה של החוזה בין הצדדים, והוא תובע החזר של הסכומים שנוכו.
הפחתת התשלום עבור ההסעות:
במסגרת ההסכם ביניהם הסכימו הצדדים, כי עבור ביצוע ההסעות תשלם הנתבעת לתובע מחיר יומי כולל של 1,050 ₪ ומע"מ. אופן ביצוע התשלום שהיה נהוג בין הצדדים החל מתחילת ההסכם היה "שוטף + 60". ביום 12.1.09 שלחה הנתבעת לתובע מכתב, בו הודיעה, כי עקב המשבר הכלכלי ששרר אז, והשפעתו עליה, התמורה שתשלם הנתבעת עבור תעריפי ההסעות שיבוצעו עבורה תופחת ב-10%, ואופן ביצוע התשלום יהיה "שוטף + 90" (נספח א' לתצהיר מטעם הנתבעת; להלן: "מכתב ההפחתה").
התובע מסר בעדותו, כי עוד בטרם משלוח מכתב ההפחתה הודיעה לו טניה רזביצקי, נציגת הנתבעת מולה עבד (להלן: "טניה"), על כוונת הנתבעת לבצע הפחתה, והוא הודיע לה, כי אינו מסכים לכך, ואף סרב לקבל את מכתב ההפחתה. הוא ניסה להשיג את מני מאיר (להלן: "מאיר"), מנכ"ל הנתבעת, טלפונית פעמים רבות, והוא התחמק ממנו. רק כעבור חודשיים-שלושה הצליח להיפגש עימו. בפגישה מסר לו מאיר, כי הנתבעת תפחית לו 5% מן התמורה עבור ההסעות, אולם הוא סרב גם לכך (עמ' 5 שו' 12 – עמ' 6 שו' 7).
מאיר טען בתצהירו, כי התובע בחר שלא להגיב למכתב ההפחתה בסמוך לקבלתו, אלא המשיך לבצע את ההסעות כהרגלו, ובהתנהגותו זו הסכים מכללא להפחתת התעריף (סעיפים 12-13 לתצהירו נ/1). בעדותו מסר מאיר, כי בפגישה ביניהם, שהתקיימה בשלב מאוחר יותר, החליט להפחית לתובע רק 5%, והתובע הסכים לכך (עמ' 10 שו' 4-6).
מעדיפה אני את גרסתו של התובע, כי לא הסכים להפחתה כלשהי, על פני גרסתו של מאיר. במכתב שכתב התובע למאיר ביום 1.3.09 (נספח ג' לתצהיר התובע) הוא מציין: "כל מאמציי הטלפוניים להשיג אותך עלו בתוהו", ומציין את התנגדותו להפחתה מן הסכום שהוסכם בין הצדדים. דברים אלה מצביעים על אמיתות גרסת התובע, כי לא השלים עם ביצוע ההפחתה, וכי ניסה להשיג את מאיר טלפונית ולשוחח עימו על כך. יצוין עוד, כי אי הבאתה לעדות של טניה על ידי הנתבעת, פועלת אף היא לחובתה. לכך יש להוסיף את העובדה, כי עצם היקלעותה של הנתבעת לקשיים כלכליים אינה מקנה לה זכות להפחית את התמורה עליה הוסכם באופן חד צדדי. יש היגיון רב גם בטענת התובע, כי לא הסכים להפחתה, שכן מבחינתו לא השתנה דבר, וגם הוא היה נתון להשפעות המשבר הכלכלי (עמ' 6 שו' 17-20).
זאת ועוד: במכתב ב"כ הנתבעת מיום 3.9.09 לב"כ התובע, לא העלתה הנתבעת את הטענה, כי בפגישה בין התובע לבין מאיר הסכים התובע להפחתה בשיעור של 5%.
בסעיף 16 לתצהירו מסר התובע, כי ההפחתה בשיעור של 5% נעשתה בין חודשים ינואר-אפריל 2009. סך כל הסכומים שהופחתו הינו 5,574 ₪ (ראה נספח ו' לתצהיר התובע). כאמור, הנתבעת לא היתה רשאית להפחית סכום זה מן הסכומים ששילמה לתובע, ועל כן עליה לשלם לו סכום זה.
ההפחתה עבור קנסות:
בסעיף 27 לתצהירו טוען התובע, כי במהלך חודשים מאי-יוני 2009 הפחיתה הנתבעת סכום כולל של 23,927 ₪ מהסכומים שהיה עליה לשלם לו על פי ההסכם. התובע לא פרט בתצהירו את אופן חישובו של סכום זה, ואף לא הביא כל ראיות לכך שבוצעו הפחתות המסתכמות בסכום זה, אף שבחקירתו הנגדית טען, כי יש בידיו ראיות לכך (עמ' 8 שו' 9-19).
בסעיף 19 לתצהירו של מאיר מוסר הוא, כי בשל איחודם של קווי הסעות הטילה העיריה על הנתבעת בחודש יוני 2009 קנס בסכום של 6,600 ₪, וכן הפחיתה את מחיר קו ההסעות לסך של 380 ₪ החל מחודש אפריל 2009. לטענת הנתבעת בסיכומיה, הואיל והשינוי במתכונת ההסעות נעשה מיוזמתו של התובע ולבקשתו, "היה זה אך צודק שהתובע עצמו הוא שישא בעלות הקנס שהוטל בשל כך". אף ההפחתה בסכום ששילמה העיריה לנתבעת נבעה, לטענתה, ממעשיו של התובע עצמו, ולכן הוא זה שצריך לשאת בהפחתה.
נטל ההוכחה מוטל על התובע. התובע לא הביא, כאמור, ראיות להוכחת סכום ההפחתה הנטען על ידיו. הנתבעת הודתה בביצוע הפחתה של 6,600 ₪ בגין קנס. כמו כן הודתה בהפחתת מחיר קו ההסעות, אך לא ציינה מהו הסכום שניכתה מן הסכום ששילמה לתובע. בהיעדר ראיות מצד התובע לסכום ההפחתה הנטען על ידיו, הרי שהסכום היחיד שהוכח הוא הסכום בו הודתה הנתבעת, דהיינו הקנס בשיעור של 6,600 ₪. השאלה היא, אם כן, האם היתה רשאית הנתבעת לנכות סכום זה מהסכום שהגיע לתובע על פי ההסכם.
כאמור, לטענת הנתבעת, על התובע לשאת בעלות הקנס שהוטל עליה בשל איחוד קווי הסעות על ידי התובע. מאיר מסר בעדותו, כי מקובל בתחום ההסעות, שקבלן משנה ישא בסכום הקנסות בהם נקנס הקבלן הראשי בשל התנהגות קבלן המשנה, אף אם ההסכם ביניהם אינו כולל הוראה בדבר ניכוי קנסות (עמ' 11 שו' 5-6 ושו' 10-12).
התובע מסר בעדותו, כי כבר במועד ההתקשרות בין הצדדים ידעה הנתבעת, כי הוא יבצע את כל קווי ההסעה באמצעות שני אוטובוסים שברשותו. ואילו מאיר מסר בתצהירו, כי רק לאחר תחילת שנת הלימודים, בעקבות תלונות שהגיעו אליה, נודע לנתבעת כי התובע מבצע איחוד מסלולים, בניגוד להסכם עימו, ובשלב זה הודיעה הנתבעת לתובע, כי היא מסימה לאיחוד, בכפוף לכך שלא תהיה התנגדות מטעם העיריה או מטעם החברה למשק ולכלכלה, אחרת יאלץ התובע לעמוד בדרישות המקוריות.
אף לפי גרסתה של הנתבעת עצמה ידעה היא, אם כן, על איחוד קווי ההסעה כבר בתחילת שנת הלימודים, זמן רב לפני שהוטל עליה הקנס בחודש יוני 2009, ונתנה הסכמתה לכך. הנתבעת אומנם הודיעה לתובע, לטענתה, כי אם תהיה התנגדות מטעם העיריה או מטעם החברה למשק וכלכלה הוא יצטרך לעמוד בסיכום המקורי, אולם לא הוזכרה האפשרות, כי העיריה תטיל על הנתבעת קנס, ולא הוסכם עם התובע, כי ישא בקנס כזה. משנתנה הנתבעת הסכמתה לאיחוד קווים מבלי שהתנתה זאת בכך שהתובע יצטרך לשאת בקנסות, אם יוטלו כאלה, לא היתה היא רשאית לנכות מן התשלום לתובע את סכום הקנס.
אשר על כן הנני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של 12,174 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסכום של 1,000 ₪, אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, ותשיב לו את החלק היחסי בסכום האגרה ששילם בהתאם לסכום שנפסק, בשערוך כדין.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, כ"ט חשון תשע"א, 06 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.